אני??? פולנייה???
אולי לא פולנייה, אבל תמיד צודקת!
רק למען הסר ספק
הבלוג הזה לא נועד ללבות את הקרע העדתי, אם ישנו כזה…
מבחינתי “פולנייה” זה תחום
ולא ארץ מוצא
לפני כמה ימים, באחת מקבוצות האימון שלי, שאלתי
מה המשפט הכי אהוב עלינו.
נזרקו לחלל האוויר כל מיני משפטים חביבים
אבל אין בכלל ספק
שהמשפט המנצח היה
“אני צודקת”,
או בצורתו היותר מפותחת
“אמרתי לך!”
מוכר לך?
אנחנו נורא אוהבים להיות צודקים,
זה נותן לנו וודאות וביטחון (מדומה)
זה מגביר את האחיזה שלנו
בדעותינו
בתחושותינו
בידע שלנו על העולם
ועל הסובבים אותנו.
זה מגביר משמעותית (לתפיסתנו)
את יכולת הניבוי והחיזוי שלנו,
והיפה מכל הוא
שבדרך כלל אנחנו מכוונים להיות צודקים
בדברים הפחות טובים בחיינו…
יחד עם כל ה”טובין” האלה,
להיות תמיד צודקים, גם מקטין משמעותית
את היכולת שלנו להקשיב באמת
כי זה מחייב אותנו לכופף (גם אם אנחנו לא מרגישים ומודעים לכך)
את המציאות “לטובתנו”
כך שנהיה צודקים.
ואז, פעמים רבות
אנחנו מחבלים בעצמנו
תוך כדי מאמץ להיות צודקים,
ובאמת בלי לשים לב
אנחנו מנציחים לעצמנו
מעגלים של הוכחות וכשלונות.
“ידעתי שזה לא יצליח!”
“אמרתי לך שהוא לא יסכים!”
“היה לי ברור שזה מה שיקרה!”
ובמקום ללמוד מה לא הצליח כאן
ואיך אפשר לתקן
אנחנו נסוגים חזרה לצדקתנו הזוהרת
ו”יודעים” ששום דבר כבר לא יעזור.
מה איתך?
מזהה את עצמך בין השורות?
נ.ב
קרה לך פעם שהתעכבת להתלבט
מה באמת יותר חשוב לך שיקרה,
(אבל באמת)
שתהיה צודק, ותדע שאתה פשוט בטוח
או שתטעה
אבל תרוויח?
אם זה קורה לך לפעמים באופן מודע ומלא
בהחלט ייתכן
שאתה בעל סיכוי גדול הרבה יותר
להרוויח מהחיים הרבה יותר
ולהיפרד מפולניה….
הוספת תגובה