לאף אחד כבר לא איכפת ממני – סימפטומים של הורים מבוגרים
“לאף אחד כבר לא אכפת ממני
אף אחד כבר לא מתקשר לשמוע מה איתנו”
אלו היו שני המשפטים הראשונים של אימא שלי, בטלפון לפני שבוע.
“למה את אומרת ככה אימא?” שאלתי בשקט
חמלה ומיגננה רוקדות בטירוף אצלי פנימה
“ככה זה” היא עונה לי
לא התקשרת כבר המון זמן”
(לא דיברנו יומיים…)
“ואם אני לא מתקשרת יומיים אימא, זה אומר שלא אכפת לי ממך?”
שאלתי בקול רך.
“רק בגלל זה, אחרת למה?” היא עונה
“ואיזה עוד אפשרויות בכל זאת קיימות אימא?”
הפסקה.
אימא לוקחת נשימה ומתחילה לפרט.
בהתחלה לאט, בשקט. שומעים ממש את הקושי להיפרד מהעלבון
את המוזיקה של ה”פינה” הזאת שאליה נכנסה
ואחר כך יותר בשטף.
סיכמנו את השיחה בחיבוק טלפוני.
תובנות:
- יומיים לפעמים הם המון זמן עבור ההורים שלנו, אבל
- זה באמת יכול לקרות ולא עושה אותנו פחות אכפתיים
- השקיטו את המיגננה שמעוררת אצלכם הביקורת הסמויה והכואבת
כשאתם מקבלים אותה - החזירו את ההתלבטות לגבי העלבון אל ההורים ברוך, תשאלו שאלה
קטנה, פתוחה, שיש לה הרבה אפשרויות של תשובה
כמו בחיים.
ותהיו סבלניים עם התהליך שהם עוברים אצלם פנימה - עלבון זה משהו שקשה להיפרד ממנו והעזרה הרכה שלכם ממש נחוצה.
כמו תמיד
הוספת תגובה