(לא) העתקתי
“את מובילה, ואת גדולה
ולכן אנשים מעתיקים ממך”
זה משפט שאמרו לי בכל פעם
שמצאתי שמישהו העתיק ממני.
זה ממש החמיא לי, שאנשים תופסים אותי ככה,
והייתה תקופה שהיה לי נוח יותר להתמכר למחמאה
להכרה שאני כל כך טובה בעיני אחרים
עד כדי כך שהם מעתיקים ממני / אותי.
עם זאת זה גם עצבן אותי,
הרגשתי שזה לא נכון,
שמשהו שעבדתי עליו, בניתי אותו, השקעתי בו
יועתק ממני בלי רשותי
גם אם אני גדולה ומובילה.
לאחרונה התעורר דיון מרתק באחת הקבוצות
שבהן אני שותפה
בדיוק בנושא הזה
והופתעתי שעדיין יש אנשים שחושבים שהעתקה זה בסדר
שאם יש משהו מספיק טוב שמישהו אחר עשה
וזה מצליח לו
אז אפשר להעתיק ממנו כמו כלום
ולהצליח גם.
בעבודה שלי עם אנשים אני פוגשת המון העתקות,
אנשים מספרים לי שחברים שלהם עשו כך וכך
עם ההורים או עם עצמם, והצליח להם
ואז הם העתיקו, עשו אותו הדבר בדיוק
ונהיה משבר, או סתם עוד כישלון ותסכול
בשרשרת המתישה ממילא
ההעתקה לא עבדה
והם לא מבינים למה.
העתקה כשלעצמה לא יכולה להצליח
פשוט כי אנחנו וזה שהעתקנו ממנו
לא אותם האנשים
לא אותו הרכב פנימי
לא אותן מערכות יחסים עם ההורים והעולם.
אבל אם ניקח את הרעיון הכללי
נתאים אותו למי ומה שאנחנו
נחבר אותו למאפיינים המשפחתיים שלנו
נדע לזקק את הכלים שבהם השתמש החבר שלנו
שממנו אנחנו מעתיקים
אז יש לזה סיכוי טוב להצליח.
אחת הסכנות שבהעתקה הוא הבלבול האישי
בדיוק בנקודות שדורשות התאמה, בין
אסרטיביות לקשיחות
הכלה לכניעה
אמפטיה להזדהות
אחריות לפטרונות
שיחה לוויכוח
ועוד הרבה בלבולים מכשילים…
אני ממליצה לשים לב היטב
כשהולכים להעתיק מחברים שהצליח להם,
עם ההורים, עם עצמם ובחיים בכלל.
הוספת תגובה