נכון – לא נכון, ולמה לא?
המנגנון סודי
השבוע ישבתי עם בחור (בן 58)
שגדל והתחנך בבית
שבו אביו בחן את החיים
עפ”י קריטריון ברור של נכון – לא נכון
כל החלטה נכנסה לבוחן הזה
והוכרעה לפיו.
לימים כשהאב התבגר
והבן היה צריך לקבל החלטות לגבי הטיפול בו
הפעיל באופן טבעי ולא מורגש
את המנגנון הזה
(כפי שהפעיל אותו בכל מישורי חייו)
ולא הבין למה הוא נתקל שוב ושוב
במבוי סתום.
המנגנון הפסיק לעבוד באופן חד צדדי
והבן היה חסר אונים,
לא היה לו שום קריטריון אחר
לקבל החלטות
או לשכנע את אביו להסכים להצעות או המלצות
שהיו, (איך לא)
ממש נכונות בשבילו….
“נכון – לא נכון” כבר לא היה נכון.
ברגע שנוצרה התובנה הזו
נפתחה דרך המלך עבור שניהם
כי ברור שחוץ מלגייס את “בית המשפט” הפנימי שלנו
יש עוד דרכים לקבל החלטות
או לשכנע את ההורים שלנו
לקבל את המלצותינו.
הרווח של הבן אגב,
היה בפרידה מהמנגנון הזה
גם בשאר תחומי חייו
פתאום הוא התחיל ליהנות
גם ממה שנראה לכאורה “לא נכון”….
אנחנו תמיד נושאים עמוק בתוכנו
הטמעות של הורינו
ולא מודעים להן.
ההזדקנות שלהם היא
הזדמנות אדירה בשבילנו
להבין את עצמנו הרבה יותר טוב
ומשם
השמיים הן הגבול
הוספת תגובה