סוכות לדור שני – הורים מבוגרים
שמחת תורה תמיד היה אחד השמחים שלי
גם כילדה גם כאמא.
נהגנו ללכת לבית הכנסת
להתרגש.
הילדים עם הדגלונים, המבוגרים עם ספר התורה
הריקודים. אווירה נהדרת.
כיף.
בתוך כל זה תמיד היה שם גם זיכרון כואב.
ביום שמחת תורה גורשה אימי מביתה
בכפר קטן ברומניה, בימי המלחמה ההיא.
התיאורים על האוכל החם והחגיגי שהושאר על הכיריים
על ההתאספות בכיכר בבגדי החג
על השכנים הצוהלים לאידם
ועל תחילתו של המסע בשלג שגבה ממנה כמעט את כל בני משפחתה
והיא רק בת 14 … התיאורים האלו עדיין חיים ומוחשיים.
את התרבות המשפחתית שלנו היא הרכיבה פיסות פיסות ממה שזכרה וממה שהמציאה
אבל, את הפרק על ההתמודדות עם זיקנה
לא היה לה איך לזכור, ממי ללמוד או יכולת להמציא.
זה כבר נשאר עבורנו, ילדיה.
עוד אחריות שיש לנו, אנשי הדור השני
ליצור יש מאין.
הרבה פעמים זה מורכב וכואב מאוד.
מי שמכיר אותי כבר יודע, שאני מכוונת לשם,
לעזור בבניית התרבות והדפוס המשפחתי המתאים לך
גם אם אתה דור שני, גם אם לא.
לעזור לך להתמודד עם מורכבויות של רגש והתנהגות
עם עצמך, עם ההורים, עם האחים.
של שאלות ונושאים שנתפסים כסוג של טאבו
של דברים שלא מקובל לדבר עליהם באמת…
בזכות הידע שלי, הניסיון שצברתי והשיטה שבניתי,
והידיעה המוחלטת שיש המון אנשים שקשה להם הפרק הזה
ואין להם ממי לבקש עזרה כזאת בדיוק.
הוספת תגובה