שקופים
מי מחליט?
באחד מימי העיון שהשתתפתי בהם לאחרונה
אמרה אחת המרצות
שאנחנו שקופים
אנחנו
התכוונה אלינו, הילדים שמטפלים בהוריהם
שקופים בעיני עצמם
שקופים בעיני הסביבה.
אנחנו
לא תופסים את עצמנו כמטפלים, מנהלים מערך שלם,
מתרוצצים, משקיעים אנרגיות של זמן, רגש וכסף
לא מפרגנים לעצמנו הגדרה של משרה נוספת לכל דבר ועניין
אנחנו בסך הכל עוזרים להורינו
בסך הכל?!
הסביבה שלנו לא תופסת אותנו כמטפלים בהורינו
נושאי משרה שלישית או רביעית.
החברים מכירים את זה מעצמם
ולכן זה מובן מאליו
כי גם את עצמם הם תופסים כשקופים
ובעבודה לא ממש יודעים איך “לאכול” את זה
מנידים בראשם בצער ובהשתתפות, אבל
אין להם רישום מסודר של “ימי היעדרות לטיפול בהורים”
רישום מסודר?!
היינו מתים שיהיה לנו “רישום מסודר”…
ואני מוסיפה כאן
שהדבר הכואב הנוסף
שאנחנו שקופים גם בעיני הורינו
הם יודעים שקשה לנו
אבל גם הם לא מבינים עד הסוף מכל מיני סיבות
שזו משרה נוספת
בלי ראיון עבודה, התקבלנו ודי
עם המון שעות נוספות, לא ידועות מראש
ועל בונוסים אין בכלל על מה לדבר…
היחידים שיכולים להפוך אותנו לנוכחים
הם אנחנו עצמנו
קודם כל בזה שנסכים לקבל
שאנחנו עושים משהו גדול
שמגיע לנו לקבל הכרה ותודה
ונהיה הראשונים
להודות לנו
ככה
תודה לי שאני מטפלת בהורי במסירות
מתוך כוונה טובה
מתגברת על משקעי עבר
ומשקיעה אנרגיות של זמן, רגש וכסף
תסכימו להודות לעצמכם?
הוספת תגובה