שערורייה!!!
תגיד, חשבת פעם על העיתוי של ט”ו בשבט?
דווקא עכשיו כשהעצים בתקופת השפל הכי גדולה שלהם,
ערומים, קופאים מקור, מיטלטלים ברוחות החזקות
דווקא עכשיו אנחנו חוגגים להם?!
הרי לפעמים זה נראה
כאילו והם עושים כל מאמץ כדי להישאר מחוברים לקרקע ולעצמם
אין בכלל על מה לדבר בנושא חגיגיות או ראש מורם
הם בהישרדות נטו…
לא יכולים היו לחכות לתקופת הלבלוב היפיפיה שלהם כדי לחגוג?,
כך שיוכלו להיראות טוב יותר?
כדי שכולם ייראו יותר שמחים ומאושרים, אפילו בתמונות???
הסיפור אומר כי עונת השנה הזו נבחרה דווקא כדי להעביר מסר של תקווה ואמון
“אנחנו סומכים עליכם שחרף הקושי, ההתמודדות, תחושת העירום והקור
אתם יודעים שהלבלוב הוא בתוככם, אנחנו יודעים שתצמחו מזה”
ככה גם איתנו עצמנו בתקופות “לא משהו” בחיים
וככה גם כשאנחנו עם הורינו המבוגרים.
לא רואים שמחה, לא מרגישים לבלוב, תחושה של קושי רודף קושי
הישרדות.
החידוש ה”אבסורדי” הוא
שדווקא כאן יש את הפוטנציאל הכי גדול לצמיחה שלנו
עבודה נכונה עם ההורים שלנו בעצם “מסדרת” לנו את עצמנו.
היא מאפשרת לנו להתחבר לעצמנו מחדש
כי היא מפגישה אותנו עם כל מה שגדלנו / חונכנו / ספגנו / לקחנו/ ברחנו / הגנו
בכל מה שהוטמע בנו.
זו ההזדמנות להבין “מאיפה זה בא לנו”,
למה אנחנו מגיבים להורינו כמו שאנחנו מגיבים – “בגללנו” ולא “בגללם”.
זו גם ההזדמנות להבחין במה שמשותף בין האופן שבו אנחנו מתנהגים עם הורינו
להתנהגות שלנו לאנשים / סיטואציות / אתגרים אחרים בחיינו.
בקיצור
ההורים שלנו הם המפתח, לכן כל כך קשה לנו איתם לפעמים
ובהתבגרותם הם נותנים לנו את האפשרות ללמוד את עצמנו
באופן שיקדם אותנו עבור עצמנו ואהובינו.
זה החג, זו ההזדמנות
שערורייה לשמה!
הוספת תגובה