כשאמא רוצה לצאת לטיול שלך….
על טיולים ויחסים עם הורים
כשהייתי בבית הספר היסודי
אמא ליוותה את הטיולים של הכיתה שלי
זו הייתה הדרך שלה לטייל בארץ ולהכיר אותה.
הרעיון הזה פשוט גאוני…
אבל,
אני לא תמיד הרגשתי נוח עם זה
כי הייתי צריכה לארח אותה בטיול, ולהיות “נורא בסדר”.
ככה יצא שהטיול היה מלווה בדילמה מה היותר חשוב
שאמא תרגיש בנוח, או שאני אהיה עם חברות
כמה “בסדר” אני צריכה להיות
כדי שאמא לא “תחנך” אותי גם בטיול.
אני זוכרת את הטיול למצדה
ישנו שם באכסניה עם מיטות קומתיים
ואני נורא רציתי לישון עם החברות במיטות העליונות
ולקשקש כל הלילה, כמו שעושים בטיולים שנתיים
אבל
הייתי צריכה לדאוג לאמא
וישנתי למטה בחדר שהיו בו שתי מיטות פנויות.
בדיעבד, אני אפילו לא יודעת אם אמא ציפתה שאארח אותה
או שאהיה יותר בסדר ממה שאני בדרך כלל
אבל אני הרגשתי את זה ממש חזק
וכמו שהיה נהוג אצלנו
לא זוכרת שאי פעם דיברנו על זה
או ששאלו אותי אם מתאים לי שאמא תצטרף.
למה אני מספרת את זה דווקא עכשיו?
כי בעוד יומיים אני מצטרפת לטיול הגדול של הצעירה שלי
שאליו הוזמנתי עוד לפני שיצאה, והמשיכה לרצות אותי גם הרבה אחרי שהייתה שם.
היא רוצה שאהיה חלק מהחוויה הגדולה שהיא עוברת.
מבחינתי זו זכות גדולה
גם ההזמנה וגם היכולת שלנו לדבר עליה בחופשיות ובאינטימיות גדולה.
אין לי תעודת ביטוח שזה ישפיע על מערכות היחסים שלנו בעוד 20 – 30 שנה
אני כן יודעת שזה חלק ממארג של יחסים שהשקעתי בו
שהמפתח אליהם היה תמיד אמון גדול ודיאלוג פתוח.
רציתי
לשתף אותך בהתרגשות הגדולה שלי
לדבר קצת על מערכות היחסים עם הילדים שלנו
ולעודד אותך להתבונן מה עוד ניתן לשפר ולקרב.
לייצר אמון הדדי, דיאלוג פתוח ויכולת דיבור והקשבה.
אלו הם באמת הכלים שיעזרו לנו לעזור לילדינו
ללוות אותנו כשאנחנו נזדקן.
הוספת תגובה