תודה, כבר אמרו לך??? – יחסי הורים וילדים מבוגרים
אחד הדברים הכי מבלבלים בהתמודדות
עם הורים מזדקנים הוא
המעבר החד בין הכרת התודה לתחושת ה”מובן מאליו”
זה מבלבל כי זה עוד משהו משותף לך ולהוריך.
מצד אחד הם מצפים, ובצדק מבחינתם, שאתה תטפל בהם, תלווה אותם
בשנות ההזדקנות שלהם
ובהתמודדות הבלתי אפשרית שלהם עם התקופה הזאת ומרכיביה
מצד שני הם יודעים בהיגיון שלהם שיש לך חיים משלך
כולל אותך עצמך, העבודה שלך, המשפחה שלך,
והחלומות שלך.
אתה, יחד איתם
תופס כמובן מאליו את היותך הבן העוזר והמסייע
המלווה והמתמודד
כי זה שלך, כי מי יעשה זאת במקומך.
כי אתה גם רוצה להיות בן טוב להוריך,
וגם צריך להיות כזה.
מצד שני אתה יודע ומאוד רוצה
שיהיו לך חיים משלך כולל אותך עצמך, העבודה שלך, המשפחה שלך והחלומות שלך.
הם מוקירי תודה על הליווי שלך ועל ההתמודדות הנאמנה שלך
ועל האהבה שלך , ובה בעת תופסים את זה כמובן מאליו.
אתה תופס את זה כמובן מאליו ובה בעת חשובה לך גם ההכרה במה שאתה עושה
וההוקרה עליו.
כך שהרבה פעמים נוצר מצב שבו ברגע אחד אתה הבן הכי טוב והכי מסור בעולם
ושנייה וחצי אחריו
אתה מובן מאליו, ואם לא עשית משהו כפי שנדמה היה שצריך לעשותו
אתה כבר לא ממש אותו הבן שאותו הוקירו קודם.
התנודות האלו מהדהדות גם אצלך
כך שהמצב הכמעט קבוע שלך הרבה פעמים הוא בין
התפיסה שלך את עצמך כבן טוב להוריו
לבין החרדה התסכול והאשמה
שאינך מצליח לעמוד בחובותיך הבסיסיות להוריך,
שלא לדבר על הכרה והוקרה כלפיך.
הדבר שחשוב לזכור כאן הוא
שהיחיד שיכול להוציא אותך מהמטוטלת הזו הוא אתה עצמך.
האחריות לגיבוש של הדפוס בו אתה רוצה ויכול ללוות את הוריך
נמצאת רק בידיך.
אתה צריך לייצר אותה בשום שכל רגש ורגישות
לצרכי כל מרכיבי חייך.
כי רק באופן הזה תוכל לעזור גם להוריך לרדת מהמטוטלת הזו.
הוספת תגובה