כוחו של הזיכרון הסמוי מן העין
מה שסמוי מן העין ובועט בלב
כולנו מסתובבים עם שני סוגי זכרונות
הזיכרון הגלוי והזיכרון הסמוי
כמו שביום הזיכרון מספרות משפחות הכאב הנורא
על מה שמלווה אותן ביומיום ומה שהן פוגשות ביום הזיכרון.
ליומיום יש כמובן השפעה הרבה יותר דרמטית ומשמעותית
על חייהם האישיים
על ההתפתחות המשפחתית שלהם לשנים ולעיתים גם לדורות הבאים,
בעוד שיום הזיכרון הוא ברור, מוגדר, כואב בחדות ובמרוכז.
הוא מודע
הוא כמו הזיכרון הגלוי של האדם בכלל.
הזיכרון הגלוי שלנו
הוא החוויות שאנחנו יודעים לתאר, הרגשות שהרגשנו, או דברים שלמדנו
הוא יושב לנו בראש, הוא ברור מוגדר בדרך כלל.
את הזיכרון הגלוי אנחנו יכולים לספר, לעצמנו ולאחרים.
הזיכרון הסמוי הרבה יותר מתוחכם וחמקמק
הוא זה שמאגד את כל מה שאנחנו “זוכרים” אבל בבטן
את כל התחושות שמנחות את חיינו
את כל הפחדים שעוצרים אותנו
את כל המחסומים שתוקעים אותנו
הוא זה שבאמת מנהל את חיינו
בלי שנדע איך הוא נראה וממה הוא באמת מורכב.
העצמאות היא החגיגה האמיתית!
אנחנו רוצים להיות עצמאים, לבחור את הבחירות שלנו
לנהל את עצמנו כמו שמתאים לנו
רוצים לחיות בטוב.
הקטע הוא,
שעד לא נכיר את הזיכרון הסמוי מהעין שלנו
את זה שיודע מה מפחיד אותנו, מה דוחף אותנו,
את זה שבאמת מחליט עבורנו איך אנחנו נוהגים ולמה
לא נוכל באמת להיות בעצמאות עם עצמנו.
יום זיכרון קל
ויום העצמאות שלם
הוספת תגובה