למה הילדים שלי לא מבקרים את ההורים שלי???
זה כל הסיפור על סבאים ונכדים…
“אני אומרת להם כל פעם
תקפצו לסבאים,
חמש דקות
תגידו שלום, ותשאלו מה נשמע
חמש דקות לא יותר
וכך או אחרת, הם לא עושים את זה
ולי זה כואב”
הסיפורון הזה מתאים להרבה מאיתנו
הרצון הפשוט הזה שיהיה קשר חם בין שני הקצוות האהובים עלינו
ההורים שלנו – והילדים שלנו
הכי פשוט בעולם
אני רוצה שהילדים שלי
יאהבו את אמא ואבא שלי
וזה לא קורה
לא כמו שאני רוצה…
כאשר מערכות היחסים עם הסבאים
התבססו רוב השנים על “חינוך” + ביקורת ושיפוט
זה לא יקרה
הילדים שלנו לא ילכו לבקר את הסבאים
כדי לחטוף שוב על הראש
וגם אם עכשיו הם כבר לא חוטפים (נדיר 
)
הטעם של פעם נשמר…
הנכדים שמבקרים את הסבאים שלהם בשמחה
הם כאלו שתמיד היו בטוחים באהבתם הנקיה והבוטחת.
אלו שלא אמרו להם מה לעשות
לא העירו להם באופן קבוע
או שפטו אותם
אם הם טובים מספיק,
מתנהגים מספיק,
נראים מספיק,
לומדים מספיק, וכו’.
ואם תרצו עוד תסבוכת,
הסבאים שהעירו הרבה לנכדים שלהם
עשו כך
כי באיזשהו מקום פנימי שלהם
לא ממש סמכו על ילדיהם (ההורים – אנחנו)
שיחנכו את הנכדים כמו שצריך.
זה חזק וכואב
ואמיתי להמוני נכדים.
לא צריך שיהיה כאן סיפור קיצוני
רק ביקורת עקבית, שיפוט קבוע
וזה כל הסיפור…
חשבת על זה פעם???
הוספת תגובה