אני? אני בכלל הייתי חנונית (חובה לקרוא לקראת פתיחת שנת הלימודים)
מאוד אהבתי ללמוד
עד היום
בכל מיני מסגרות, אני לומדת
אבל בתוך הלימודים כמה חוויות מעצבות חיים
יא אולוהים!
לעבור לבית ספר אחר בכיתה ד’, בגלל מעבר דירה
וליפול על מחנכת מתעללת
אשכרה מתעללת
לדעת באופן ברור ובהיר שאין לי סיכוי אצלה
וגם לא אצל ההורים
היא תמיד תהיה צודקת
כל השנתיים הארוכות ההן
להיכנס לחדר המנהל דווקא בטוב
ולתפוס את המזכירה יושבת לו על הרגליים
ולא
לא בשביל לעבור על היומן
להבין שראיתי משהו אסור
להתבלבל כי לא ידעתי מה לעשות עם זה
ואמ’שלי שתהיה בריאה
ממש משכנעת אותי שלא ראיתי טוב
להיות מורה מחליפה כשהייתי בכיתה ז’-ח’
לכיתות א’ב
לדעת שאני טובה
ולדעת שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה
להיות היחידה בכל הכיתה שהולכת לצופים
וכל השאר לנוער העובד,
כי אח’שלי יודע הכי טוב
ולכן גם אמ’שלי
אפילו אם אני מרגישה לא שייכת
גם בכיתה וגם בצופים
ולא להיות מספיק בטוחה להתנגד
לדעת שאני היחידה בכיתה שקיבלתי 100
במבחן בגיאוגרפיה ובהיסטוריה
כשאמא באה לשיחת הורים
באמצע היום בביה”ס
והיא והמורה ברכה מראות לי שהן גאות ושמחות
ואני בעצמי
עפה עלי
(כי המורה ברכה הייתה קשוחה)
להבין בתיכון שהמורה לערבית לא סובל אותי
כי אני ישירה מדי
ולדעת שלמרות שאני “עושה מאיות” בכל המבחנים
זה בוודאות לא יהיה הציון שלי בסוף השנה או במגן או בבגרות
וללמוד משהו על א.נשים ומה שמנהל אותם
ללמוד היסטוריה אצל דר. הירשביין בקלעי גבעתיים
ולהבין שזה אחד המורים הכי טובים שאפגוש בחיי
כי הוא לימד את ה – למה
ואת האנשים שגרמו את ההיסטוריה
ללמוד לבגרויות לפנות בוקר ואחר כך ללכת לים
להתאהב בשעות האלה
ולהצליח בכל המבחנים
למרות שרובם היו באותה שנה בהפרש של ימים זה מזה
להבין שנייה אחרי 5 שעות מבחן הבגרות במתמטיקה
שהכיתה שלי קיבלה טופס שגוי
וצריך לעשות כרגע את המבחן שוב
ואחר כך לשבת מול המפקח המחוזי במתמטיקה
לדרוש שייתן לנו נקודות פוֹר בגלל הטעות
ולשמוע אותו משתלח ב –
“התלמידה החצופה הזאת שכתבה לעיתון מעריב על הבחינה השגויה, ואם אני רק אתפוס אותה אני כבר אראה לה מהזה לכתוב לעיתון”
ולהבין שאני צריכה לשמור על עצמי טוב טוב
ללמוד הוראה
לאהוב את המקצוע
להבין שהייתי גם מגשרת וגם מאמנת עוד לפני שקראו לזה ככה
וברבות הימים לפגוש תלמידים שאומרים לי את זה
ולהבין שוב ועוד, את העוצמות ועד כמה השפעתי על חייהם
לשלוח את ילדיי לבית הספר
ללמוד עליהם
ועלי
דרכם
לחוות חוויות טובות וגם קשות מנשוא
ולהבין
בדיעבד, ששיתפתי פעולה עם מה שעשה נזק.
לכאוב את זה
עד העצם.
להבין שהם לא חייבים לאהוב את ביה”ס כמו שאני אהבתי
וזה בסדר גמור
לדעת להפריד בין היותי מורה לחובתי כאמ’שלהם
הרבה יותר מדי מאוחר…
לנהל בית ספר כי זו שליחות
לעזוב כי זאת מלחמה
ושוב להיווכח
שרעיונות הכי חדשניים צריכים
קרקע בשלה
כדי להבקיע
לשמוח מאוד
באותו 1 בספטמבר כשכבר לא הייתי במסגרת הזאת
ולא נדרשתי לשמוע שיפוט וביקורת
ספק
בילדיי, בהורות שלי, ביחסים בינינו
ולשמוח כשאני רואה ניצחונות אצלם בלמידה הבוגרת שלהם
לדעת שמה שאני כותבת ב 1 בספטמבר 2018
על הוראה
וחינוך
מדבר בעצם
כלהזמן
כלהזמן
כלהזמן
על
א.נשים ויחסים ומורכבויות
ושושלות
והבנות
וזו ההשראה שלי
מאחלת לכל מושפעי ה – 1 בספטמבר
פשוט לזכור שהחיים בביה”ס אמנם חשובים
אבל הם לא
הכי חשובים
ותמיד תמיד שווה לראות את מי שעומד מולכם
ולתת לו חיבוק על זה
שהוא מנסה.
הילד שלכם
החברים שלו
המורים שלו
ההורים שלכם
ואתם בעצמכם
תזכרו
שכאשר אתם נכנסים בשערי ביה”ס
זה כבר לא אתם התלמידים
אלו הילדים או הנכדים שלכם
הם לא חייבים להתייחס או לחוות אותה חוויה כמו שלכם
תעשו הפרדות
תהיו ממוקדים בהם
ותיהנו
הכי הרבה שאתם יכולים
שנות לימודים טובות לכם
התמונה בכיתה ג’ לדעתי
בד’ כבר עברתי לבית ספר אחר
והמורה רחל מחקה לי ת’חיוך לשנתיים..
הוספת תגובה