הכוכב ותא הווידוי – יחסים של הורים מבוגרים
“בכל פעם שאנחנו מדברות בטלפון
או שאני בביקור אצלם
איכשהו מגיעים לדבר על אבא שלי. כמה קשה לה איתו,
ובאיזה מאמץ כרוך הטיפול בו
ועל איך שהוא מגיב לזוטות
וכמה משפיעה השיכחה שלו על חייהם
על חייה.
וכמה כואב לה לחוות אותו ככה,
האיש החזק הזה…
והיא מנסה לדחוס כמה שיותר מידע בכל שיחה, ככה
לפרוק את הלב, לאסוף כוחות
לגייס אותי לטובתה
כאילו ואינני מגויסת אליה, אליהם ממילא.
ואז הוא מתערב בשיחה בעלבון גדול
ובכעס שנולד ממנו,
כי הוא שומע הכל
ומבקש באופן לא ממש נעים שתפסיק.
ואני המובכת, כבר כשהיא מתחילה
מנסה להעביר את נושא השיחה ממנו והלאה,
כי אני גם לטובתו.
וביומיום
אני מנסה ללא הרף לייצר “חלונות ירוקים” רק לשתינו
בהם היא תוכל לדבר כאוות נפשה
ובכאב ליבה.
והיא – לא זזה ממנו,
לא תצא איתי לשתות קפה של נשמה מחוץ לבית,
לא תדבר איתי בטלפון
כשהוא לא לידה.
אני כל כך מבינה את הצורך שלה לפרוק
וכל כך מבינה את הצורך שלו לשמור על כבודו,
לא להיות הכוכב של כל הקושי בכל שיחה שלנו.
ואני פשוט תקועה בין הצרכים שלהם…
וזה כואב”.
הוספת תגובה